רות ואווה שוורץ

האחיות גדלו בקמניץ. אמן, אוטילי, לבית נתנסון, היא ילידת דרזדן, ואביהן, אידל איגנץ שוורץ, הוא יליד פולין ומנהל בקמניץ מפעל לייצור גרביים המשמש גם כסיטונאי. המשפחה התגוררה בסופו של דבר ברחוב אנדראס 2 בשכונת לותר.

ב-28 באוקטובר 1938, במסגרת גירוש היהודים הפולנים, נלקח האב בלילה ונשלח ללודז'. אוטילי המשיכה לנהל את העסק של בעלה עד מרץ 1939, עד שנאלצה לסגור אותו. כל התוכניות להגר כמשפחה שלמה לארצות הברית נכשלו.

ב-11.6.1938, יום לפני העזיבה מקמניץ, כותבת אוטילי שוורץ מכתב פרידה לאווה:

אוהבתך, אווה,
היום, ביום האחרון לפני עזיבתך את גרמניה, אני כותבת לך שורות אלה גם בשם אבא היקר, ומאחלת לך שתהיי תמיד אדם טוב ותשאפי תמיד לשמח את הוריך. אלוהים יגן עלייך וישמור עלייך ויברך את בואך ואת צאתך!
באהבה ודאגה תמיד
אמא שלך

ב-13 ביוני 1939 ברחו רות (14) ואווה (10) על סיפון האונייה "אירופה" מברמן לסאות'המפטון. על סיפונה היו עוד ארבעה ילדים מקמניץ, ובסך הכל כמאתיים ילדים מכל רחבי גרמניה.

חותמת בדרכון הילדים של אווה מעידה על הגעתן לסאות'המפטון למחרת.

עם הגעתן, אווה ורות נפרדות. אווה מתארחת בקרדיף אצל מרג'רי קיי ובתה פיליפה, ואילו רות מגיעה לבית חברתה של קיי, הגברת פיליפס. מתוך מכתבים למרג'רי קיי, שאסף נכדה פול סליגמן, עולה כי הבריחה והערבות לשכן את הילדים אורגנו מראש. בעיקר באמצעות קשרים אישיים ניסו למצוא משפחות אומנות אפשריות.

רות ואווה הן הניצולות היחידות במשפחה. לא ידוע מה עלה בגורל ההורים. ככל הנראה, אוטילי עוקבת אחר בעלה ללודז'. לא ברור אם הם מתו בגטו או גורשו ונרצחו במקום אחר.

אווה ורות נשארו בוויילס. רות, שלימים הפכה לרות בטטינה ויין, נפטרה ב-2012. אווה עבדה כנציגת תרופות והתחתנה ב-1949 עם הארי גיבור. ב-1950 נולד בנם איאן.

אווה גיבור עדיין מתגוררת בקרדיף. בשנת 2025 היא תתראיין לסרט "Wales: A Home from Home".