פרנץ תיאודור כהן

פרנץ חי עם הוריו, מרגוט ופריץ, ועם אחיותיו הבכורות, האנה והילדהגרד, בדירה גדולה בקאסברג. התשוקה של מרגוט היא נגינה בפסנתר, והיא מלמדת זאת גם לפרנץ. פריץ הוא דוקטור למשפטים ואוהב לנגן בכינור. יחד הם משתתפים באירועים של הקהילה היהודית. פרנץ משחק כדורגל במועדון ספורט יהודי ומתעניין מאוד בתהליכים אלקטרוניים. כבר בגיל תשע הוא בונה מיקרופון במטרה להאזין להוריו.

אחת החוויות הכואבות ביותר שלו, כפי שתיאר זאת מאוחר יותר, הייתה הצטרפותו של חברו הטוב ביותר לנוער ההיטלרי. זמן קצר לאחר מכן, בפברואר 1938, הוא גורש מבית הספר הלטיני. אמו שכרה אז מורה פרטי לאנגלית, עד שפרנץ עבר, בדצמבר 1938, לבית ספר פנימייה בברלין.

ב-16 בינואר 1939 הוא נמלט מברלין לשוודיה ב"טרנספורט הילדים". בסאסניץ שבאי רוגן עברו הילדים בדיקה קפדנית. אחיותיו של פרנץ הצליחו לברוח לארגנטינה ולאנגליה, והוריו ברחו לאסקר ליד אוסלו.

פרנץ לומד בבית ספר בשוודיה. בקיץ 1939 ובחופשת הפסחא של 1940 הוא מבקר את הוריו בנורווגיה, אך חוזר לשוודיה. הם שומרים על קשר באמצעות מכתבים. את הידיעות האחרונות מהוריו הוא מקבל בנובמבר 1942, ערב הגירוש, שפרנץ אינו יכול למנוע משוודיה. ימים ספורים לאחר מכן, מרגוט ופריץ כהן גורשו לאושוויץ ונרצחו.

פרנץ כהן עובר בחינה כהנדסאי טלקומוניקציה במכון הטכני של שטוקהולם, משלים שירות צבאי במוסך רדיו ולבסוף פותח עסק עצמאי בתחום הטכנולוגיה המתקדמת. ב-14 בנובמבר 1948 הוא התחתן עם אשתו אווה בבית הכנסת הגדול ביותר בשטוקהולם. בביוגרפיה שלו הוא כותב: "כשאני מסתכל על שלושת ילדינו ושבעת נכדינו [...] אני מרגיש אושר גדול. כך ניצחנו את היטלר."