מקס אבל

מקס אבל נולד בדסאו (אנהלט). הוא בילה את שנות חייו הראשונות בהרי הארץ עם הוריו, הרמן אבל ורוזה הון, וכן עם אחיו ואחיותיו, עד שלמד ב-1906 בבתי ספר תיכוניים באנאברג ובכימניץ. לאחר מכן עבר הכשרה מסחרית במפעל השטיחים היהודי "באכמן ולדביג" בכימניץ. לאחר שהות של ארבע שנים בארצות הברית בין השנים 1909 ל-1913, במטרה לשפר את כישוריו המסחריים, הוא חוזר לגרמניה ועובד עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה כסוכן מסחרי שכיר עבור מפעלי טוויה, אריגה וחיבור חוטים. בשנים 1915-1918 הוא משרת במלחמת העולם הראשונה כחייל בחזית בחיל הרגלים.

לאחר השחרור מהצבא עבד כמנהל סניף, ומ-1922 היה שותף בעסק הסוכנות והעמלות של אביו בקמניץ. ב-31 במאי 1922 הוא התחתן עם מרגרטה אמנדה קלרה הנקה, פרוטסטנטית מברלין שהייתה צעירה ממנו בארבע שנים – הנישואים נותרו ללא ילדים. אביו נפטר ב-1936 בקמניץ ונקבר בבית הקברות היהודי בקמניץ-אלטנדורף.

במהלך פרעות נובמבר 1938 נעצר מקס אבל והוחזק במחנה הריכוז בוכנוולד עד ה-7 בדצמבר 1938.

בנובמבר 1938 נכלל העסק שלו ב"רשימת המפעלים התעשייתיים והסיטונאיים היהודיים" של לשכת המסחר והתעשייה של כימניץ, ושני חודשים לאחר מכן נשלל ממנו רישיון העסק. במרץ 1939 החברה פורקה סופית והוא נאלץ לעבור בכפייה ל"בית היהודים" של כימניץ ברחוב אהורן 32 (קאסברג). תוכניותיו לברוח לבוליביה נכשלו.

לאחר מכן באו שנים של עבודות כפייה במינהל הגנים העירוני ("טיפול" בבית הקברות העירוני), בסלילת כבישים אצל קבלן התשתיות ברונו לאוטנר מצוויקאו, כפועל עזר במפעל גופי התאורה "E.F. Barthel" באלט-כמניץ וכעוזר עירוני בארגון "השינוע היהודי" לגטו בלז'יצ'ה ליד לובלין (כיום בפולין).

ב-14 בפברואר 1945 גורש אבל לגטו טרזין, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן על ידי בעלות הברית.

כשהוא חוזר לקמניץ ביוני 1945, בית מגוריו לשעבר נהרס לחלוטין בהפצצות, ואשתו נמלטה לפלאואה שליד פלואה. הוא עובר לגור בבית ברחוב וטרס 13, מצטרף למפלגת ה-SPD והופך לחבר מייסד בקהילה היהודית של קמניץ, שהוקמה ב-7 בספטמבר 1945, ובה הוא משמש מאוחר יותר כחבר הנהלה וכיו"ר.

לאחר תקופה קצרה כנאמן, הוא החל לעבוד כעובד בבנק למלאכה ומסחר בקמניץ. אשתו מרגרטה נפטרה ב-10 בנובמבר 1948. זמן קצר לאחר מכן הוא נכנס למערכת יחסים עם אחותה, אירמגארד הנקה, שקיבלה על עצמה את הטיפול בבית הקברות היהודי, מערכת יחסים שנמשכה עד מותו ב-19 בדצמבר 1955. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בקמניץ. מקום מגוריו האחרון של מקס אבל היה ברחוב וולטר-אורטל 44 (הלננהוף) בקרל-מרקס-שטאט. בת זוגו נפטרה ב-24 באוגוסט 1977 באותו מקום.