היינץ-יואכים דטשווילי

היינץ-יואכים דטשווילי נולד למשפחה גרמנית-גאורגית. אביו, חיים (*15.08.1892), נולד באחאלציחה שבגאורגיה ועבד כפועל, ואמו, גרטרוד יוהנה רושר (*11.11.1896), עבדה במסעדה. היינץ-יואכים למד בבית הספר ליתומים ובבית הספר הדתי היהודי, לפני שסיים את חניכותו כצייר. עד 1937 עבד כמקרין בקולנוע וכעוזר בשוק עבור בעל העסק היהודי יוזף קיווה.

במהלך פוגרום נובמבר 1938, היינץ-יואכים נמצא באופן זמני ב"מעצר הגנתי" – כיהודי וכאזרח סובייטי לשעבר, הוא נתון לפיקוח משטרתי מיוחד. אביו, לעומת זאת, נעצר ונשלח למחנה הריכוז בוכנוולד. במרץ 1942 נלקח יחד עם 89 גברים יהודים נוספים למרכז ההשמדה בברנבורג. הדבר התרחש ככל הנראה במסגרת "אקציה 14 f 13", כינוי סודי שכיסה על גירושם והריגתם של אסירים במחנות הריכוז שהיו חולים או לא כשירים לעבודה, ביניהם יהודים רבים.

היינץ-יואכים מצליח לחמוק מצו עיקול על נכסיו, מכיוון שאין לו כאלה, ומרקם תוכניות לברוח לרפובליקה הסובייטית הגאורגית – אך תוכניות אלה נכשלות.

החל מקיץ 1941 הוא משמש כעובד כפייה במפעל לייצור לבנים ובמפעל לגופי תאורה E. F. Barthel באלטכמניץ. שם, במחלקת הגיוס, בתנאי עבודה ומחייה קשים, הוא נאלץ לרסס צבע ניטרו על תרמילים של רימונים. כתוצאה מכך הוא חולה בריאותיו. מצבו הבריאותי משתפר זמנית הודות לעזרתו של הרופא היהודי ד"ר אדולף ליפ. במהלך ההפצצה על העיר ב-5 במרץ 1945 הוא מוצא מקלט בקהילת קלאוסניץ.

לאחר המלחמה חזר דטשוילי לעבוד כמקרין סרטים ב"תיאטרון ביוגרף" בקמניץ (שכבר לא נמצא בכתובת Königsstraße 34, במרכז העיר) והיה לחבר מייסד בקהילה היהודית החדשה של קמניץ. באוגוסט 1945 הוא התחתן עם גרטרוד הלנה פרידמן, אך הם התגרשו כעבור שנה. ב-1950 הוא התחתן עם דורותאה שמידט, צעירה ממנו בארבע שנים, שמקורו באוברשלזיה, ואיתה נולד לו בן.

לאחר שחלה שוב בשחפת, הוא שהה באופן קבוע בסנטוריומים. ב-25 במרץ 1981 הוא נפטר כתוצאה ממחלת הריאות הממושכת, ונקבר בבית העלמין היהודי בקמניץ. בשנותיו האחרונות התגורר בבית הקהילה היהודית ברחוב שטולברגר 28. אלמנתו נפטרה ב-22 ביולי 1998 ברוסטוק, שם התגורר בנם.