הנס-פיטר גוראו (שמעון גיורה)

לא ידוע הרבה על ילדותו של הנס-פיטר גוראו. הוא נולד ב-3 ביולי 1922 כבנם של בני הזוג הסוחרים גוסטב גוראו וארנה שמיץ. יש לו אח צעיר. בשנת 1913 פתח האב חנות לבגדי גברים ברחוב פוסט 7. המשפחה מתגוררת ברחוב היינריך-בק 3 בקאסברג.

הנס-פיטר לומד בבית הספר היינריך-בק ובבית הספר הדתי היהודי בכימניץ, ולאחר מכן מתחיל התמחות כאורג טקסטיל. ב-24 באוגוסט 1935 הוא חוגג את בר המצווה שלו בבית הכנסת לשעבר בכיכר סטפן.

כאשר ב-1 באפריל 1933 קראו בקמניץ ל"חרם על חנויות, עורכי דין ורופאים יהודים", גם העסק של אביו נפגע מכך. אובדן כמעט כל הלקוחות הוביל למחיקתו ממרשם המסחר באפריל 1938. שלושה חודשים לאחר מכן נדחתה בקשתו של האב להנפקת תעודת זיהוי מסחרית כנציג של מוצרי טקסטיל, מוצרי פרסום, מכונות כתיבה וסיגרים.

ב-10 במאי 1942 גורשו ההורים לגטו בלז'יצ'ה ליד לובלין ונרצחו שם.

האח, קלאוס, הועבר תחילה לבית הילדים היהודי בלייפציג, ולאחר מכן היגר להולנד ב-22 בדצמבר 1938. שם הוא התגורר במחבוא של משפחת פולאץ, משפחת קווייקרים ממוצא דרזדני, בהארלם. ב-1942 נעצר קלאוס וגורש לאושוויץ, שם נפטר ב-5 בספטמבר 1942.

הנס-פיטר נשלח על ידי איגוד היהודים בגרמניה לפדרבורן לצורך הסבה מקצועית (חקלאות). בשנת 1940 הוא הצטרף למחנה הכשרה באחוזת סקאבי, פרידרסדורף, כדי להתכונן לעלייה לפלשתינה. מאוחר יותר הוא עובר לאחוזת שוקן בווינקל, ספרינהגן. שם, בעקבות תאונת עבודה, נכרת זרועו הימנית. ב-1941 הוא מועבר ל"לנדוורק נוינדורף".

באפריל 1943 הוא התחתן עם פרידה הורביץ מבאד דורקהיים. כעבור מספר ימים נעצרו בני הזוג יחד עם 153 דיירים נוספים של "לנדוורק" והועברו לברלין, שם גורשו במחזור ה-37 למזרח למחנה ההשמדה אושוויץ. הם נלקחו למחנה לצורך הקמת מפעל "בונה מונוביץ" של חברת IG פארבן – ופרידה נפטרה שם.

החל מינואר 1945 נאלץ הנס-פיטר להשתתף ב"צעדות המוות" ולהיות כלוא במחנה הריכוז גרוס-רוזן ובמחנה הריכוז בוכנוולד.

באפריל 1945 הוא חווה את השחרור בבוכנוולד, וב-6 במאי 1945 שוחרר מהמחנה. בטופס השאלון של הממשל הצבאי האמריקאי נכתב לגבי משפחתו: "all relatives killed by the Nazis" [כל בני המשפחה נרצחו בידי הנאצים]

הוא נשאר במחנה השבויים של בעלות הברית באימנדורף, ליד קובלנץ, עד ה-13 ביולי. לאחר שחרורו הוא עבר ללייפציג.

לאחר שהות קצרה בלייפציג, חזר הנס-פיטר גוראו לקמניץ. ב-7 בספטמבר 1945 היה לחבר מייסד בקהילה היהודית של קמניץ, אך לא נשאר בעיר זמן רב. לתקופה קצרה היה רשום בברלין.

בספטמבר 1945 הוא עובד באחוזת גרינגסדורף ליד פולדה, אשר בקרוב קיבוץ בוכנוולד. הוא משנה את שמו לשמעון גיורה ועולה לארץ ישראל, דרך אנטוורפן, על סיפונה של ספינת הפליטים הבלתי חוקית "טל חאי".

שם הוא חי כחקלאי בקיבוץ נצר. הוא התחתן עם שושנה (רוזה) מגיר ונולדו להם שני ילדים. ב-1960 הוא נחקר כעד במסגרת החקירות לקראת משפט אושוויץ בפרנקפורט.

ב-1962 הוא התיישב בקריית תיוון, שם נפטר ב-13 בספטמבר 1989.