ג'סטין סונדר

ג'סטין סונדר נולד ב-18 באוקטובר 1925 כבן לזוג ליאו וזיטה סונדר בקמניץ. המשפחה התגוררה בשכונת סוננברג. עד 1938 הוא למד בבית הספר "לסינג", ולאחר מכן בבית הספר היהודי הגבוה (הידוע גם כבית הספר "אפרים קרלבך") בלייפציג. בר המצווה שלו תוכננה ל-29 באוקטובר 1938, אך לא התקיימה.

מאפריל עד אוקטובר 1941 הוא מתגורר בברלין ומתחיל התמחות כטבח. כשחוזר לקמניץ, הוא נאלץ מיד לבצע עבודות כפייה במפעל גופי התאורה E. F. Barthel באלט-קמניץ, שם הוא מועסק במחלקת הזרקת פלסטיק. בנוסף, הוא נאלץ לעבור בכפייה ל"בית היהודים" ברחוב צ'ופאוור 74, ומאוחר יותר ל"בית היהודים" ברחוב הרמן-פישר 5 (לשעבר רחוב צימר, שנבנה עליו כיום).

ב-27 בפברואר 1943 נעצר ג'סטין סונדר, וכמה ימים לאחר מכן גורש לאושוויץ דרך "מחנה היהודים" הלרברג ליד דרזדן.

עד ה-18 בינואר 1945 הוא היה במחנה – הוא שרד שם כמסגר והוצב ביחידת המכרות וההובלה. הוא שרד את "צעדות המוות" שבאו לאחר מכן, בין השאר לסאקסנהאוזן, פלוסנבורג ונצווילר, לפני ששוחרר על ידי צבא ארצות הברית בוותרבורג ליד רגנסבורג.

ב-9 ביוני 1945 הוא חוזר עם אביו ליאו לקמניץ.

בכימניץ הצטרף סונדר למפלגת ה-SPD והיה ממייסדי הקהילה היהודית. באוקטובר 1945 התמנה לשוטר מחוזי על תנאי, ולאחר מכן לשוטר בכיר בכימניץ. ב-1947 הועבר ליחידה הפלילית. ב-18 באוקטובר 1950 פרש מהקהילה היהודית.

ב-1952 הוא התחתן עם מרגה אולריך, איתה הביא לעולם שלושה ילדים.

במשך תקופה קצרה הוא שימש בתפקיד ניהולי במשטרה הפלילית. בשנות ה-60 הוא לומד משפטים באוניברסיטת הומבולדט בברלין, ולאחר מכן מונה למנהל מחלקת פשעים חמורים בקמניץ.

ב-1987 הוא מעיד בבית המשפט המחוזי בדרזדן במשפטו של הנרי שמידט, לשעבר איש אס-אס וקומיסר הגסטפו, שארגן את הגירושים מדרזדן.

Im April 2017 wird ihm die Ehrenbürgerschaft der Stadt Chemnitz verliehen. Im gleichen Jahr stirbt seine Ehefrau. Zuletzt wohnt er in der Ulmenstraße 57 (Kaßberg). Er stirbt am 3. November 2020 in Chemnitz im Alter von 95 Jahren und wird auf dem Städtischen Friedhof beigesetzt.

Zu seinem Ehren wird am 9. November 2024 eine Gedenkbank auf dem Chemnitzer Brühl eingeweiht.