אריך וונגנהיים

אריך וונגנהיים נולד בקמניץ כבנם של הזוג הסוחרים תיאודור וונגנהיים ויוהנה אידה יואכיםסטאל. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון הריאלי, החל התמחות מסחרית בפרנקפורט אם מיין. הוא המשיך את הכשרתו בחו"ל. ביוני 1912 הפך לשותף במפעל הכביסה של אביו, ושנה לאחר מכן נשא לאישה את בת הבית, אמילי אלן טוכלר, הצעירה ממנו בשש שנים, מדרזדן – מנישואים אלה נולד בן בשנת 1916.

במלחמת העולם הראשונה גויס וונגנהיים כחייל בחזית (בדרגת נג"ד), שם איבד את רגלו השמאלית. בכימניץ הוא מכהן כיו"ר הסניף המקומי של איגוד החיילים היהודים בחזית (1931-1932). עם מות אביו בשנת 1925, הוא הופך לבעלים הבלעדי של מפעל הכביסה ברחוב לאנגן 46 (מרכז העיר), שכיום כבר אינו קיים. עד 1938 גרו אמו, שהפכה לשותפה במפעל הכביסה, והוא ברחוב אגריקולה 13 (קאסברג).

כאשר באפריל 1933 קראו בקמניץ ל"חרם על חנויות, עורכי דין ורופאים יהודים", גם חנות הבגדים של תיאודור וונגנהיים נפגעה מכך. עקב אובדן חלק ניכר מלקוחותיו, החנות נכנסה זמנית לפשיטת רגל – והוא נאלץ לסגור את העסק עוד באותה שנה. אריך וונגנהיים הפך לחבר במועצת הקהילה של הקהילה הדתית היהודית (ועדת החינוך) ולקח על עצמו את עבודות הנהלת החשבונות.

במהלך פוגרום נובמבר הוא נעצר והוחזק במחנה הריכוז בוכנוולד עד ה-26 בנובמבר 1938.

במרץ 1936 נבחר ליו"ר הקהילה הדתית היהודית, ובאוקטובר 1939 מונה ליו"ר איגוד התרבות היהודי בקמניץ. החל מפברואר 1940 ניהל אריך את בית האבות היהודי בכיכר אנטון, ועמו חתם שלוש שנים מאוחר יותר על "חוזה רכישת בית". עד 1943 הוא מתגורר עם אשתו ב"בית היהודים" ברחוב אפולו 18.

אמו יוהנה נשלחת בספטמבר 1942 לגטו טרזין, שם היא מתה ככל הנראה ב-30 באוקטובר. ב-29 במרץ 1943 גורשו גם אמילי ואריך וונגנהיים לטרזין. אמילי נפטרה ב-21 במרץ 1944.

אריך שוחרר וחזר לקמניץ ב-13 ביוני 1945. משם הוא התגורר במלון "הרמן" (Königsstraße 38, כיום Straße der Nationen) והיה ממייסדי הקהילה היהודית.

בכתובת גרטנשטראסה 29 (Chemnitz-Rabenstein) הוא פותח חנות לבגדים ("חנות לצבא האדום"). הוא נקלע לסכסוך עם המרכז לטיפול באסירים פוליטיים וסוגר את החנות שוב בשנת 1948. ביולי 1946 מונתה האחות גרטה סנד מברלין למטפלת שלו. יחד איתה עבר אריך בינואר 1949 למינכן, ולאחר מכן היגר לישראל אל בנו גוסטב.

ב-5 באוגוסט 1955 נפטר בתל אביב (ישראל).