אדולף דיאמנט

אדולף דיאמנט נולד בשנת 1924 כבן לזוג הסוחרים הרמן (הרץ) דיאמנט ולורה זילברשטיין, בעלי אזרחות פולנית. הוא למד בבית הספר "ברנסבאך" בכיכר ברנסבאך והתגורר ברחוב צ'ופאו 47. ב-10 באפריל 1937 חגג את בר המצווה שלו בבית הכנסת בכיכר סטפן, ושנה לאחר מכן החל את לימודיו בבית הספר הטכני בכימניץ. לאחר שהורחק מבית הספר על ידי המשטר הנאצי, החל את הכשרתו כמכונאי במפעל מכונות הסריגה Sander & Graff AG, אך הפסיק אותה כעבור מספר שנים.

ב-28 באוקטובר 1938 גורש אדולף דיאמנט יחד עם הוריו ו-335 אנשים נוספים מקמניץ לפולין. הוא מצא מקלט אצל קרובי משפחה בלודז', ולאחר מכן נאלץ לעבור עם הוריו לגטו ליצמןשטאט. הוריו נרצחו באושוויץ.

אדולף דיאמנט גורש גם הוא לאושוויץ. ב-1944 הועבר לבראונשווייג ולמחנה הריכוז זלצגיטר-וואטנשטדט. בבראונשווייג הוא מבצע עבודות כפייה עבור חברת Büssing AG. מאוחר יותר הוא עובר במחנות זקסנהאוזן, אורנינבורג, ראוונסבריק ולבסוף בוובלין ליד שוורין. מחנה הריכוז בוובלין משוחרר ב-2 במאי 1945 על ידי כוחות אמריקאים ואדולף חוזר לקמניץ.

כתובת מגוריו החדשה תהיה רחוב פיכט 22. בספטמבר הוא היה ממייסדי הקהילה היהודית של כימניץ. הוא עבד כמתורגמן במטה משטרת כימניץ (תחנת משטרה 14), אך עבר לברלין בנובמבר 1946 עקב חילוקי דעות פוליטיים עם המשטרה. בקיץ 1947 הוא עוזב את גרמניה ועולה לפלשתינה. שם הוא מתגייס ב-1948 לצבא הישראלי ולוקח חלק במלחמת העצמאות.

ב-1957 הוא חוזר לגרמניה. בפרנקפורט (על המיין) הוא עובד כעיתונאי. ב-15.11.1965 הוא מתחתן עם מריה מונטאג, איתה הוא נשאר בקשר עד מותה בשנת 2000. בינתיים, ב-1967 מוקמת בקמניץ אבן זיכרון להוריו שנרצחו ול-20 בני משפחה נוספים בבית הקברות היהודי. ב-1961 הוא נחקר כעד במסגרת החקירות המקדימות לקראת משפט אושוויץ בפרנקפורט. בנוסף, הוא מגיש תביעה נגד תאגיד בוססינג, שעבורו נאלץ לבצע עבודות כפייה. בפסק הדין משנת 1965 נפסק לו פיצוי, שבסופו של דבר הסתכם ב-177.80 מרק בלבד.

דיאמנט הפך לחבר בוועדה להיסטוריה של היהודים בהסן. משנת 1970 הוא פרסם עבודות על ההיסטוריה האזורית והמקומית של היהודים והגסטפו בגרמניה, עם דגש על סקסוניה והסן, ביניהן "כרוניקה של היהודים בקמניץ, כיום קרל-מרקס-שטאט" (1970). בארכיונו הפרטי הוא אוסף למעלה מ-300,000 פריטים. כיום הוא מאוחסן במרכז לחקר האנטישמיות בברלין.

בנובמבר 1988 הוא משתתף בטקסי הזיכרון לרגל יום השנה ה-50 לפוגרומים של נובמבר בקרל-מרקס-שטאט ומרצה בכנסיית יוהנס. בשנת 2000 רכשה הקהילה היהודית של כימניץ את ספרייתו של אדולף דיאמנט. במאי 2002 הוזמן כאורח כבוד של הקהילה היהודית ושל העיר כימניץ לטקס חנוכת בית הכנסת החדש בקפלברג.

במאי 2008 הוא נפטר בפרנקפורט (מיין) ונקבר לצד אשתו בבית הקברות היהודי החדש.