החתונה היהודית הראשונה לאחר המלחמה

ב-18 בנובמבר 1945, כשישה חודשים לאחר כניעתה הבלתי מותנית של גרמניה ותום המלחמה באירופה, חגגה חבורה קטנה של אורחים בלייפציג את מה שהיה ככל הנראה החתונה היהודית הראשונה מאז תום המלחמה, לפחות באזור הכיבוש הסובייטי דאז. הזוג נישא בבית הכנסת ברודי ברחוב Keilstraße, בסמוך לקהילה היהודית בלייפציג, שהוקמה מחדש לאחר 1945. בית הכנסת הושחת בנובמבר 1938 וחללו נהרס, אך הוא נותר על תילו משום שהבניינים הסמוכים נפגעו בשריפה. ב-28 באוקטובר 1945 נחנך בית הכנסת מחדש. לאחר החתונה עברה החבורה לחגוג במלון Norddeutscher Hof הסמוך, שבינתיים נסגר, ברחוב לוהר 4. שם צולמו שתי התמונות.

אנה (אני) גוורץ נולדה ב-27 באפריל 1924 בלייפציג למשפחת ברונו (ברוך) ואווה (חוה) גוורץ. אחיה וולף נולד ב-1926. המשפחה התגוררה ברחוב פריז, כיום רחוב וירכוב, בשכונת גוהליס. ההורים ניהלו חנות קטנה לבגדים בקרבת מקום. הילדים למדו בבית הספר היסודי היהודי, שהוקם ב-1912 על ידי הרב אפרים קרלבך כבית הספר היהודי הראשון בסקסוניה. לאחר סיום הלימודים, אנני ווולף מצאו תחילה מקומות התמחות בברלין, אך עם איסור ההכשרה המקצועית ליהודים, שהוטל ב-1941, הסתיים הדבר בפתאומיות. שניהם ניסו לעזוב את המדינה בתקופה זו, אך לא מצאו דרך לעשות זאת. אנני חזרה תחילה להוריה בלייפציג. ב-21 בינואר 1942 גורשה המשפחה עם יותר מ-1,000 אנשים אחרים מלייפציג דרך דרזדן לריגה. שם נאלצו תחילה לחיות בגטו ריגה. אנני הועברה בנובמבר 1943 למחנה הריכוז ריגה-קייזרוולד, וממאי 1944 נאלצה לעבוד בעבודות כפייה במחנה המשנה החדש שהוקם בקרוטינגן, עבור המשרד לבגדי צבא. אחיו של אנני, וולף, גורש מברלין לאושוויץ בדצמבר 1942 ונרצח ככל הנראה מיד עם הגעתו. אמה, חווה, מתה במחנה הריכוז שטוטהוף ב-1944. אנני ואביה ברונו (ברוך) נשלחו גם הם למחנה הריכוז מחנה הריכוז שטוטהוף. באפריל 1945 היא שוחררה במצעד פינוי. גם אביה שרד, לאחר שגורש משטוטהוף למחנה הריכוז בוכנוולד.
אברם גרינבאום נולד ב-22 ביוני 1913 בלודז'. מעט מאוד ידוע על חייו לפני הפלישה הגרמנית לפולין. כבר בדצמבר 1939 הוקם גטו ליצמנשטאט, שבו נאלץ עברם גרינבאום לחיות. מאוחר יותר הוא נשלח לאושוויץ, שם נרשם תחת המספר 56383. המידע שהגיע לידינו אינו מאפשר שחזור מפורט יותר. בספטמבר 1944 הוא נשלח למחנה החוץ פרידלנד (כיום מירושוב) של מחנה הריכוז גרוס-רוזן. כמסגר וכמכונאי רכב, הוא נאלץ ככל הנראה לעבוד בעבודות כפייה באחד ממפעלי החימוש. מחנה החוץ שוחרר רק ב-9 במאי על ידי הצבא האדום. לא ברור אם אברם גרינבאום היה עדיין במחנה באותו מועד.

המסמכים אינם מגלים מתי והיכן הכירו השניים. העקבות המוקדמות ביותר הן קובץ הקהילה הדתית היהודית בלייפציג, שרשמה את אנני גוורץ ב-1 באוקטובר 1945. לאחר נישואיהם התגורר הזוג ברחוב ואלדשטראסה 56, שבעבר היה מרכז החיים היהודיים בלייפציג. בסמוך לשם נמצא בית האבות היהודי של סקסוניה בלייפציג, שנחנך ב-1931, וכיום הוא מרכז התרבות והמפגש Ariowitsch-Haus. כבר בקיץ 1946 נראה שהזוג עזב את לייפציג. בתקופה זו הם מופיעים ברשימות של מחנות העקורים (DP) בשלאכטנזה ליד ברלין. מחנות המעבר שהוקמו על ידי בעלות הברית שימשו לקליטת הניצולים הרבים, שצריך היה לדאוג להם לאחר השחרור, ומשם הם עברו חלקם למדינות מולדתם, אך רובם לארצות הברית, לבריטניה או לשטח המנדט הבריטי בפלשתינה.
גם אני ואברם גרינבאום נמשכנו לישראל, שהוקמה ב-1948. לאחר שהות קצרה בליבק, שם התגוררו ברחוב שטראסמן 30 מחוץ לעיר העתיקה, היגרו שניהם ביוני 1949. טיסה הטיסה אותם ממינכן ללידא, שדה התעופה היחיד בישראל באותה תקופה. שם נולדה בתם המשותפת, ניצה. אך לאחר מספר שנים עזבה המשפחה את הארץ כדי להצטרף לאביה של אנני, ברוך. זה עזב את לייפציג ב-1947 והיגר לבריטניה, שם חי בשם ברונו ג'י בצפון לונדון. מכיוון שאנני ואברם גרינבאום לא קיבלו ויזה, הם חזרו לגור בליבק, ולאחר מכן עברו להמבורג. בשכונת סנט גאורג הם ניהלו עסק לחלקי חילוף לרכב וחיו בסמוך לאגם האוונסלטר. לאחר איחוד גרמניה ביקרה אנני גרינבאום שוב בלייפציג. היא נפטרה ב-2019 בהמבורג.